הטיפ השבועי 2010

לקראת יום האשה הבינלאומי- נקודות זיכוי בגין ילדים לאשה- אפליה מתקנת או מקפחת?

על פי סעיף 66 (ג) (3) לפקודת מס הכנסה כאשר המדובר בזוג נשוי, נקודות הזיכוי בגין הילדים ניתנות לאם בלבד. סעיף זה קיים מאז ומעולם ולמעשה אפילו הוחמר לאחרונה כאשר הובטחו נקודות זיכוי נוספות לאם לילדים קטנים (במקביל לביטול פסק הדין בעניינה של ורד פרי).

בעולמנו, למרות שאנו ערב יום האשה העולמי, אנו חייבים לשאול (ולענות) מדוע ניתנות נקודות הזיכוי בגין ילדים לאם בלבד ולא אולי (גם) לאב. ההלצה המקובלת אומרת שכמו ביהדות, מי האם של הילד אנו כן יודעים....

הסיבה העיקרית היא שלמס הכנסה משתלם מאוד "לתת" את הטבת המס לאשה בלבד ולא לאב. בפועל, המדובר בהטבה אפסית ואם האבות יהיו זכאים לנקודת זיכוי ההטבה להורים תהיה אמיתית.

• על פי טבלאות המס, אשה המרוויחה פחות מ- 5,394 שקל לחודש כלל אינה מגיעה לסף המס. לשם השוואה, גבר המרוויח מעל 4,623 שקלים מתחיל לשלם מס הכנסה
• על פי הסטטיסטיקה, שכר שעה של נמוך משמעותית משכרו של הגבר (19% בממוצע).
• על פי הסטטיסטיקה, נשים רבות עובדות במשרה חלקית (הרבה יותר מאשר גברים).
• נשים רבות אינן עובדות בשכר אלא הן עקרות בית ומטפלות בילדים בלבד.

כתוצאה מכל אלו, שיעור גבוה מאוד של הזוגות בעלי הילדים כלל אינם נהנים מהטבת המס הקיימת בחוק אולם במידה רבה באופן תיאורטי בלבד.

מדוע זה? הרי הילדים ברוב המקרים הם של שני ההורים, וגם כאשר האם נותרת בבית ומתמסרת לגידול הילדים, משכורתו של האב היא זו המיועדת לממן את היחידה המשפחתית כולה. אגב, נקודת זיכוי לכל ילד היא 2,460 שקל לשנה- סכום בהחלט לא מבוטל במיוחד בגין בעלי ההכנסות הנמוכות.

לסיכום, יש כאן ברית בלתי קדושה של מס הכנסה כדי לתת "הטבה" חסרת ערך כמעט לחלוטין ושל ארגוני הנשים אשר מסתנוורים מהעובדה שיש כאן זכות לאשה כאשר מי שנפגעים במקרים רבים הם הילדים של אותם זוגות.

לפעמים, באופן אבסורדי, כדי להיטיב עם האשה צריך לדאוג לגבר...

תאריך פרסום: 6/3/2010

מעסיקים, הזהרו במעשי עובדיכם

מעשה בעוסק, בעל מספר מוניות המופעלות בעיקר על ידי נהגים שכירים שלו. באחד הימים, נתפס אחד הנהגים השכירים (אחד מתוך 14 נהגים שכירים) באי רישום תקבול.

מס הכנסה פסל את ספרי הנישום כולם. לא הועילו טענותיו של בעל העסק שיש כאן מקרה של עובד שחרג מההוראות. בית המשפט קבע כי על המעסיק היה להפעיל סדרים ופיקוח ממשי על עובדיו כדי שמקרה כזה לא יתרחש (מ"ה 518/08 פאולין גוטמן נגד פ"ש אילת).

לא פעם אנו נתקלים במקרה שבו שואל המעסיק מה יקרה אם יתברר שעובדו לא רשם תקבול. לפעמים השאלה היא בתום לב ולפעמים בנסיון לברר אם ניתן לבנות "אליבי".

התשובה שלילית- אם העובד שלך לא רשם תקבול (אפילו אם הוא ניסה לגנוב ממך, מעסיקו) אתה חשוף לתביעה פלילית, לפסילת ספרים ולסנקציות חריפות ביותר.

מעסיקים, הזהרו במעשי עובדיכם.

תאריך פרסום: 26/2/2010

מבצעי ביקורת ואכיפה של הרשות למסים

לאחרונה, חזר מס הכנסה לרחובות ומבצעי הפשיטות והביקורות המאסיביות.

חלק מהדברים "סקסיים" ומגיעים לתקשורת כמו שתי הצעירות שהגיעו לבילוי בדאנס בר בצפון תל אביב, אולם ישנן ביקורות רבות גם בענפים "משעממים ויבשים" כמו שלנו.

תזכורת לקוראינו: מותר לחוקרי הרשות להגיע בכל עת, לשאול כל שאלה ולבקש לראות כל דבר. אבל, הם תמיד יהיו מנומסים, אדיבים וברוב המקרים גם חביבים. אם מנסים להפעיל עליך לחץ (למשל על ידי איומים בעיכוב לצרכי חקירה) יש לך את מלוא הזכות לדרוש שהדבר יירשם. אל תתרגש ובוודאי אל תילחץ להגיד או להסכים לדברים שאינך מסכים להם.

אם תתפתה, תיכנע או תילחץ, לדבר עלולה להיות משמעות חמורה מאחר וקשה מאוד יהיה לטעון אח"כ שהדברים שונים. לכן, כאשר אתה לא משוכנע- אל תדבר ואם הדברים נראים לך יוצאים משליטה- דרוש להתקשר אל המייצג שלך (יועץ מס/ רואה חשבון/ עורך דין).

לסיכום: שתיקה שווה זהב וקור רוח הוא אמצעי ההגנה הטוב ביותר.

תאריך פרסום: 20/2/2010

בטוח לאומי- דו"חות, ניתוחים, מסקנות והצעות

השבוע פרסם המוסד לבטוח לאומי את הדו"חות הכספיים לשנת 2008 (מעניין איך כל גוף עסקי היה מגיב על פרסום דו"חות כספיים בפיגור של למעלה משנה). על פי הדו"חות הכספיים, הגרעון השנתי של המוסד לבטוח לאומי עולה על 22 מיליארד שקל (22,632,335,000 שקל אם להיות מדוייק).

קריאה יותר מדוקדקת של המספרים מגלה, כמובן, תמונה הרבה יותר מורכבת ומעניינת.

ראשית, הגרעון נובע כולו מגידול בעתודות הביטוח (נחזור אליהן בהמשך). בהתעלמות מגידול זה (יותר מכפול משנה שעברה), המוסד לבטוח לאומי הרוויח כ- 13.2 מיליארד שקל.

גם אם נסתכל על תזרים המזומנים של המוסד, הרי שעודף התקבולים על התשלומים שלו עומד על כ- 8.4 מיליארד שקל השנה. כלומר, כבר במבט ראשוני ניתן לראות שהגרעון מורכב מדברים ש(אולי) יגיעו בעתיד אבל ההווה שפיר לחלוטין.

אם ננסה לאתר את ה"רווח הגלמי" של המוסד, כלומר- עודף הכנסות על תשלומים למבוטחים, נגיע לסכום של כ- 14.7 מיליארד שקל (נאמר, 2,000 שקל לאזרח) או שיעור רווח גלמי של 27% על ההכנסות. לשם השוואה, בחברת ביטוח מדובר על "רווח גלמי" של כ- 15% ואפילו בקאזינו שיעורי הרווח הגלמי נמוכים יותר משמעותית מאלו של הביטוח הלאומי.

יצויין כי ההוצאה הגדולה ביותר בדו"חות הכספיים של המוסד היא שכר עבודה ונלוות העומדת על למעלה ממיליארד שקל (1,096,286,000 שקלים). התמונה כמובן מורכבת יותר, אולם זה המספר המופיע בדו"ח על הביצוע הכספי של המוסד...

החצי השני של התמונה הוא הגרעון בהון העצמי של המוסד.

מול קרנות ביטוח (האמורות לייצג את ההתחייבויות העתידיות של המוסד) בגובה של כ- 263.4 מיליארד שקל יש גרעון של כ- 126.9 מיליארד שקל. גרעון בהון של כ- 48% מההתחייבויות או בלשון יותר פשוטה- לביטוח הלאומי יש כסף לכסות רק חצי מההתחייבויות שלו לנו האזרחים. למעשה, התמונה אפילו חמורה יותר אולם נעצור כאן.

מה המסקנה המיידית? איך היה המפקח על הביטוח מגיב אם חברת ביטוח עסקית היתה מציגה גרעון של עשירית או מאית מהגרעון של המוסד לביטוח לאומי? המחשבה מצמררת- חצי מכספנו במקרה הטוב מונח על קרן הצבי.

ניתן "להרגיע" על ידי כך שנזכיר שאין כאן התחייבות חוזית של המוסד לאזרחים. המדינה תמיד יכולה להעלות את דמי הביטוח שנשלם ולקצץ את זכויותינו לקבלת גימלאות (ושני הדברים כבר קרו יותר מפעם אחת בזמן האחרון) כך שמהבחינה החשבונאית/ תקציבית של המוסד, המצב פחות חמור. מבחינתנו כנתינים, חוששני שההרגעה הזו מעוררת חלחלה....

אם כך, מה הצעותינו

לממשלה אנו מציעים שתאפשר לנו להקים ביטוח לאומי פרטי. אנו מתחייבים להעסיק יותר עובדים בפריפריה, לשלם משכורות יותר גבוהות בדרגים הנמוכים, לגבות מהתושבים פחות ולתת להם יותר מאשר הביטוח הלאומי ה"רשמי". זה יהיה רווחי מאוד לנו.

ולנו האזרחים, מה ההצעה הטובה ביותר? תתחיל לדאוג, מאוד תתחיל לדאוג....

תאריך פרסום: 13/2/2010

על שלושה פשעי ועל ארבעה לא אשיבם?

על שלושה פשעי חוק הביטוח הלאומי ועל ארבעה לא אשיבם? (כן, המקור כמובן מספר עמוס)

בימים אלו מגיעים לציבור ה"מבוטחים" פנקסי הביטוח הלאומי לשנת 2010. במקרים רבים, ואפילו רבים מאוד, מובחנת העלאה ניכרת בקביעת דמי הביטוח. התופעה מדווחת גם על ידי רואי חשבון ויועצי מס אחרים וקשה לנו להשתחרר מהתחושה שמחשב הביטוח הלאומי תוכנת השנה באופן "ליברלי ואופטימי" לגבי תחזיות הרווח של המבוטחים. בהערת אגב, הרינו להזכיר כי להגדיל את תשלומי המבוטחים רואי החשבון יכולים באופן קל מאוד. להקטינם- לא רק שאין לנו את האפשרות הממוחשבת, אלא זה גם הטופס היחידי בכל המערכת שעלינו להחתים את המבוטח אישית ואסור לנו לחתום בשמו בתוקף ייפוי הכוח שלנו (סירבול האפשרות להקטין דרישות תשלום מנופחות).

עד לרמת רווחיות של כ- 14,500 שקל לחודש, המבוטח ישלם לביטוח לאומי יותר מאשר ישלם למס הכנסה. עבור מבוטחת, נקודת האיזון גבוהה יותר ורק כאשר תרוויח מעל כ- 15,250 שקל היא תשלומיה למס הכנסה יהיו גבוהים יותר מאשר תשלומיה לביטוח הלאומי (ואם יש ילדים, נקודת האיזון עולה עוד). תזכורת לקורא הלא מקצועי: השכר הממוצע במשק עומד על כ- 8,000 שקל לחודש, כלומר הרוב הגדול של "עמישראל" ישלם דמי ביטוח גבוהים משמעותית ממס הכנסה.

אנשים המשתכרים שכר גבוה, משלמים דמי ביטוח על המקטע הגבוה של שכרם ללא שום זכויות כנגד תשלום זה. יכולה גברת ללדת (למשל) ודמי הלידה שתקבל יהיו מבוססים על מחצית מהשכר ממנו נגבו דמי ביטוח. אמר לי מנהל חברה גדולה במשק: “לא אכפת היה לי לשלם, אם הייתי יודע שהתשלום העודף עובר לסייע לחלכאים ונדכאים, אבל זה לא קורה".

על כן, הציבור מבין יותר ויותר כי המוסד לביטוח לאומי הוא עוד זרוע אכיפה של רשויות המס ודרך לחלוב כסף מהאנשים תחת שם אחר בבחינת "בלבל את האוייב".

על כן, יותר ויותר אנשים רואים לגיטימציה להתמודד עם הביטוח הלאומי ולהתחמק ממנו בדיוק כפי שהם רואים את זכותם להתחמק ממס הכנסה (למשל- על ידי התארגנות כחברה בערבון מוגבל).

על כן, אנשים מהססים פחות ופחות לתבוע את הביטוח הלאומי גם בנושאים שבעבר היו מוותרים אליהם מתוך המחשבה התמימה של "לא נורא, שישתמשו בזה אלו הזקוקים לכך". כאשר המבוטח חש עשוק, כאשר אין לו ברירה, הוא ימצא את הדרכים היצירתיות שלו.

ועל כן נצבר זעם ציבורי גדל והולך כנגד המערכת, כנגד המחוקקים, כנגד העומדים בראשה (למרות שלא תמיד הם אשמים). יבוא היום והזעם הזה ימצא דרכים לפרוץ וכבר היה מי שעשה את חשבון הגימטריה ש"ביטוח לאומי" (122) שקול ל"כל הזין".

תאריך פרסום: 5/2/2010

"הטוב והמטיב" בביטוח הלאומי

המוסד לביטוח הלאומי פרסם (בגאווה רבה) את העובדה שהקבצאות המשולמות על ידו מתעדכנות, החל מינואר 2010 בשיעור של 3.8% (קצת פחות משיעור עליית המדד).

אם זה לא היה הילד שלנו, זה באמת היה מצחיק. בשנה שעברה עלו הכנסות המוסד לבטוח לאומי בכ- 1.9% בהשוואה לשנה הקודמת, וזו היתה שנת משבר. לאור זאת, קיצבת זיקנה בסיסית (יש תוספות מסויימות) תעמוד על 1.384 שקל וקיצבת ילדים בסיסית תתייצב על הסכום האדיר של 165 שקל לילד לחודש (פחות מיום עבודה לפי שכר מינימום).

אה, כן- שכר המינימום עצמו לא יתעדכן. ההמונים שזה כל שכרם יצטרכו גם בשנה הקרובה להסתפק בשכר של 3,850 שקל לחודש.

נכון שזה כיף וכדאי לשלם ביטוח לאומי?

תאריך פרסום: 30/1/2010

מניות קטנות או גדולות- מה עדיף?

על פי נתוני הבורסה, מדד ת"א 75 השיג בשנת 2009 תשואה של כמעט 150%. תשואה זו גבוהה באופן מרשים לעומת התשואה שהשיג מדד ת"א 25 אשר היתה כ- 75% “בלבד".

תוצאה זו יוצאת דופן ועלולה להטעות את המשקיעים ולכן, ברצוננו להציג כאן פרספקטיבה רחבה יותר.

במהלך עשרת השנים 1/1/2000 – 31/12/2009 השיג מדד ת"א 25 תשואה מצטברת של 136% (כ- 8.98% לשנה בממוצע) וזאת לעומת 53% (4.32% לשנה בממוצע) שהניב מדד ת"א 75.

לטובת הקוראים שאינם מעודכנים בביטויים, מדד ת"א 25 כולל את 25 המניות בעלות שווי השוק הגבוה ביותר ומדד ת"א 75 כולל את 75 המניות שאחריהן. על פי ממצאי מחקרים רבים בארץ ובעולם, מניות של חברות גדולות מניבות בממוצע ולאורך זמן תשואה גבוהה יותר ממניות חברות קטנות. כהערת אגב, ממצא זה (חברות גדולות מניבות תשואות גבוהות) עומד בסתירה לתיאוריות הקיימות, אבל הממצאים חד- משמעיים.

כפי שצויין לעיל, למרות ששנת 2009 היתה יוצאת דופן, לאורך זמן מדד ת"א 25 מניב תשואה גבוהה יותר. להלן הממצאים לפי שנים:

תשואה שנתית, מדד
ת"א 25	ת"א 75	שנה
74.86%	149.81%	2009
-46.19%	-67.74%	2008
31.39%	7.70%	2007
12.49%	17.84%	2006
33.25%	18.66%	2005
22.57%	13.75%	2004
50.98%	87.95%	2003
-27.29%	-26.36%	2002
-9.25%	-6.72%	2001
4.42%	-14.35%	2000

קל לראות שברוב הגדול של המקרים, או שמדד ת"א 25 נותן תשואה עדיפה משמעותית, או שאם מדד ת"א 75 עדיף, אזי המדובר בהפרש לא גדול. אגב, מעניין לציין שכנראה רק בשנים שאחרי מפולת נותן מדד ת"א 75 תשואה עודפת משמעותית.

לסיכום, לפני שנסתנוור מהאטרקטיביות של המניות הקטנות יותר על פני הגדולות, חשוב לזכור שההסטוריה חושבת הפוך.

תאריך פרסום: 21/1/2010

 

לא לכל אחד מותר להגיד כל דבר

לפעמים אנשים שוכחים שיש עניין של תרבות דיבור המתבטאת גם בתרבות חשיבה.

השבוע התפרסם כי שלמה אליהו, הבעלים של חברת הביטוח "אליהו" ומבעלי המניות הגדולים בבנק לאומי הציע את ד"ר דוד קליין (נגיד בנק ישראל בעבר) כיו"ר הדירקטוריון של בנק לאומי.

על פי התקשורת התבטאו באוצר "צריך לבדוק אם בכלל שלמה אליהו יכול להציע מועמד לתפקיד" (הארץ) ו"בנק ישראל מתנגד לכך ששלמה אליהו יוכל להציע דירקטור" (גלובס).

אז רבותי המכובדים והנפוחים בבנק ישראל ובמשרד האוצר: כותב שורות אלו בעל מניות בעקיפין בבנק לאומי (אזרח המדינה שהיא מחזיקה מניות בבנק) וברצוני להציע למשרת היו"ר והמנכ"ל כאחד את יובל המבולבל, כוכב הטלויזיה. הוא אזרח ישראל, מוכר ומוערך על ידי הרבה יותר אזרחים ממכם ובכלל- מי אתם?

ועכשיו ברצינות: צורת החשיבה האדנותית הזו של פקידים ממשלתיים יכולה להוציא אדם מדעתו: מי שמכם לטעון שמישהו לא זכאי להציע? תאמרו- אין לו זכות להחליט/ לדרוש/ למנות, אולי (למרות שהחוק בנקודה זו לא ברור). אבל להציע? לכל אדם מותר להציע כל דבר שהוא וגם אם מר אליהו התכוון ב"הצעתו" למשהו תקיף יותר, עדין אתם כמשרתי ציבור צריכים להקפיד על לשונכם ודרך חשיבתכם.

זו לא הפעם הראשונה שפקידים ממשלתיים (אם בענייני כלכלה או בנושאים אחרים) חושבים ומתבטאים כאילו הם אדוני הארץ, ולא כך היא. בפראפרזה על דברי לינקולן, ממשל העם, בידי העם, למען העם לא כולל עריצות שרירותית על העם.

ראוי שעובדי הציבור יזכרו שאני הוא זה שמשלם את שכרכם וזה שאתם אוכלים מתוך ידי, מחייב אותכם לדברים מסויימים: אתם מחוייבים בנימוס כלפי, בשמירה על כבודי (בדיבור, בחשיבה ובהתנהגות), בעבודה למעט האינטרסים והצרכים שלי, במתן הנמקות ענייניות כאשר אתם מסרבים להצעותי או בקשותי ובכלל- לזכור מי הוא המעסיק שלכם.

תאריך פרסום: 16/1/2010

מעשה בלקוח שרצה להיות בטוח

מעשה שאכן קורה. לקוח שלנו נמצא בסיטואציה מסויימת ומעורפלת מול אחת מרשויות המס באם עליו לשלם מסים על קטע מסויים של הכנסתו או לא.

מאחר והסיטואציה אכן לא ברורה, ובנסיבות המיוחדות של מקרה זה, המלצתנו ללקוח היתה שלא לפנות לרשויות ולא לעורר את השאלה (בדרך כלל, ההמלצה הנכונה היא הפוכה). הסיבה העיקרית להמלצה זו היה הסיכון הגבוהה שבקבלת התשובה "הלא נכונה" מאותה רשות. עם זאת, הזהרנו אותו שאם העניין "יצוף", קיים סיכון שיהיה צורך לשלם את המס המדובר.

הלקוח חש בחוסר נחת ממצב האי- וודאות, ובצדק. ובמקביל, אחרי שהתייעץ עם אחיו "שמבין", ובלי ליידע אותנו כתב מכתב לרשויות המס בו הסביר את עמדתו וביקש את אישורם.

השבוע, הלקוח קיבל את התשובה שביקש: רשויות המס כתבו לו שעמדתו אינה מקובלת עליהם וכי עליו לשלם את המס המלא.

כעת יש ללקוח את הוודאות שלו- הוא נדרש לשלם מס ברמה אשר מערערת את זכות הקיום הכלכלי של העסק שלו. מעבר לכך- יכולת התמרון והסיוע שלנו הופכת להיות מאוד מצומצמת ומוגבלת מאחר וכעת יש בכתובים עמדה רשמית של רשויות המס וקשה יהיה לשכנע מישהו במערכת לפעול בניגוד למכתב שהוציא אדם בכיר באותה מערכת.

יש לקחים רבים שניתן ללמוד מנושא זה. כל אחד שיסיק לעצמו את המסקנות המתאימות לו. אולם, ברצוננו להעלות שתי מסקנות חשובות.

ראשית, אנו חיים בעולם של חוסר וודאות. הדבר בלתי נמנע. אולם כפי שאנו מוכנים לקבל את העובדה שאיננו יודעים כמה לקוחות ייכנסו לחנותנו מחר, כך עלינו להשלים שיש עוד צדדים שבהם לא ניתן להשיג בטחון וודאות מלאים.

שנית- בתחום הייעוץ המקצועי בכלל ובמיוחד בתחומי המסים. לפעמים העצה המקצועית שקיבלת אינה משביעה את רצונך. אולם, במקרה כזה אסור לך לפעול בעצמך. לכל היותר, תפנה לאיש מקצוע אחר שיבנה אסטרטגיה שונה. אבל זה שהעצה לא מוצאת חן בעיניך לא אומר שפעולה אחרת היא הנכונה או תמנע ממך להסתבך קשות.

תאריך פרסום: 8/1/2010